דרשת בת מצווה של נעה זינגר

י"ח סיון התשס"ח

שלום לכולם!

אתם בטח תוהים לגבי המשקפיים שלי... אולי אתם שואלים את עצמכם אם זאת אופנה חדשה? אז לא. אלו המשקפים שלי, של נעה זינגר. דרכם אני רואה את העולם מנקודת המבט שלי. בעצם, לכל אחד מאיתנו יש את זוג המשקפיים שלה או שלו. וכל אחד רואה דברים בדרכים שונות ומיוחדות.

לדוגמה: ישנה מחלוקת רצינית בין חוקרי החיות בנוגע לזברה- יש כאלה שחושבים שהזברה היא שחורה עם פסים לבנים, ויש כאלה שחושבים שהיא לבנה עם פסים שחורים...

לפני יומיים, בשבת, קראתי מפרשת שלח לך, המפורסמת בגלל סיפור המרגלים. אני חושבת שגם הפרשה הזאת קשורה לדרך שבה רואים דברים.
הסיפור מתחיל עם בחירתם של שתיים עשרה מנהיגים של העם כדי לתור את ארץ כנען. הם היו אמורים לחזור עם דיווח על תכונות הארץ והיושבים בה. הייתי מצפה שיחזרו עם דיווח פה אחד מכיוון שראו את אותם דברים באותו זמן. אבל איכשהו הדעות התפצלו לשתיים: שניים לעומת עשרה.

עשרת המרגלים הראשונים, דיווחו שראו את הפירות הטובים, וגם הביאו מהם. הם ממשיכים את הדיווח ואומרים "אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם" ומפרטים על כל העמים  השוכנים מכל עבר.
הדיווח הזה כנראה גורם להמולה בעם, כי אז מסופר "ויהס כלב את העם אל משה".

מה גרם להמולה בקרב העם? לפי פירושו של רבי יצחק עראמה, כאשר המרגלים הוסיפו את המילה "אפס" לאחר הדברים הטובים, הם בעצם נהפכו ממרגלים שמדווחים עובדות, ליועצים שאומרים את דעתם, וזה היה חטאם. להגיד "אפס" זה כמו להגיד אבל, לדוגמא: נניח שיום אחד מיהרתי לחוג, ובדרך ראיתי חולצה יפה בחלון ראוה של חנות מסוימת. אני מבקשת מחברה שגרה קרוב ללכת ולראות אותה כדי לספר לי מה מידתה, מה האיכות שלה, וכמה היא עולה. כאשר היא חוזרת ומדוחת לי על החולצה, היא יכולה לומר  "מידתה 12 , איכותה טובה, והיא עולה 100 שקל". והיא יכולה גם להגיד "מידתה 12 , איכותה טובה, אבל היא עולה 100 שקל!".

ברגע שהיא אומרת "אבל...", היא מביעה את דעתה לגבי קנית החולצה, ומייעצת לי שלמרות כל הפרטים הטובים, המחיר מטורף ולא שווה לקנות אותה...

כך גם המרגלים ברמז של מילה אחת, מביאים את העם למסקנה שאי אפשר לעלות לארץ בשום מצב. לאחר שה' מבטיח לעם שיכנס לארץ ויישב אותה, תפקיד המרגלים לא היה לייעץ  אם עולים לארץ, אלא לדווח על הארץ ויושביה כדי לדעת מראש איך לעלות ולכבוש אותה. ברגע שהמרגלים בחנו את הארץ עם השאלה "האם" אפשר לעלות לארץ, הם בעצם מוציאים את ה' ואת הבטחתו מהתמונה... אולי לכן הם גם לא הצליחו לראות את השגחתו בארץ, והכל ניראה להם מפחיד, מאיים, ובלתי אפשרי.
לעומת  זאת הם מכירים את הקשר החזק והגלוי עם ה' במדבר, שמתבטא כל יום בעמוד האש, עמוד הענן, המן, הבאר וכולי...

יכול להיות שעשרת המרגלים חששו שבגלל שלא רואים את ה' בברירות כמו במדבר, הקשר של בנ"י עם ה' ינתק, והם לא רצו להיכנס לארץ.

מה שמעניין זה שכאשר כלב ויהושע מתפרצים לדבריהם של עשרת המרגלים האחרים, הם לא סותרים את הדיווח על מה שהם ראו. כנראה הם ראו את אותו הדבר פשוט בעיניים שונות, ולכן הגיעו למסקנה אחרת.

אני חושבת שכלב ויהושע ראו את הארץ דרך משקפיים של אמונה בה' והבטחתו.  בזכות האמונה שלהם, הם הצליחו לראות את הארץ בצורה חיובית, ויותר מזה הם הצליחו להבחין בקשר עם ה' והשגחתו למרות הופעתו היותר נסתרת מבמדבר. שאלתי את עצמי, מה נתן ליהושע וכלב את היכולת לראות את הארץ בצורה כזאת?  מסופר שלפני היציאה כדי לתור את הארץ  משה משנה את שמו של הושע בן נון ליהושע-  ובכך מוסיף לו "י" שמסמלת את שם ה'. אני חושבת שבזכות זה יהושע הרגיש שה' תמיד איתו.

בהמשך כאשר המשלחת כבר בארץ, המדרש מספר שכלב הלך לבדו לחברון  להתפלל בקברי האבות והאמהות כדי להינצל מעצתם של המרגלים.  אולי כוונתו הייתה להתחבר במיוחד לאברהם היה הראשון שהסתכל על העולם והבין שיש אלוקים שברא את העולם ומשגיח עליו.

במשך ההכנה שלי ליום זה שבו אני בת מצווה, כאשר התחברתי יותר ויותר לדורות עם ישראל, למדתי מכלב, יהושע, ואברהם, שהאמונה בקשר עם ה' נותנת לנו את הכוח והיכולת להסתכל על דברים בצורה חיובית. ולדעתי, חשוב באמת לנסות להסתכל על דברים בצורה חיובית.

אך עם זאת, אני לא חושבת שנכון תמיד להסתובב עם משקפיים ורודות ולראות הכל כחיובי. ראייה בוגרת לדעתי,  זה להבחין גם בדברים שליליים, כי קודם כל, אם נתעלם מהרע בעולם הוא ימשיך להיות רע ואולי אף יותר גרוע. ויותר מזה- צריך להבחין בשלילי כדי שנוכל לתקן אותו.

גם כאן אפשר להעזר באמונה שנותנת לנו את היכולת לראות את השלילי לא כמכשול בלתי אפשרי כמסקנת עשרת המרגלים, אלא כאתגר מחייב של תיקון עולם, הבא מתוך הקשר המיוחד שלנו עם ה'.

הלוואי שנזכה כולנו לכך.